לפי חוק איסור לשון הרע, לשון הרע הוא פרסום של דבר מה שעלול לפגוע באדם. ההגדרה של הפרסום היא רחבה מאוד וכוללת דיבור, כתיבה, צליל, תנועה, אמירה משתמעת או מפורשת. כמותה גם ההגדרה של הפגיעה היא רחבה מאוד.
לפי ההגדרה שניתן לראות בסעיפים הראשון והשני לחוק לשון הרע – לא מוזכר המונח הוצאת דיבה, למעשה, לאורך כל החוק אין התייחסות למונח זה. הסיבה לכך היא פשוטה, המשפט הישראלי לא יוצר הבחנה מושגית בין הוצאת דיבה לבין לשון הרע. עם זאת, להבחנה ביניהם ישנה משמעות גדולה באשר להגנות מפני תביעת לשון הרע לפי סעיף 14 לחוק הישראלי.
הוצאת דיבה מהי?
ההפרדה בין לשון הרע ולבין הוצאת דיבה היא הפרדה שנהוגה במשפט העברי. במשפט העברי לשון הרע הוא מצב שבו מפורסם דבר אמת על מישהו מתוך כוונה לפגוע או שנוצרה פגיעה בעקבות הפרסום. לעומת זאת, הוצאת דיבה היא פרסום דבר שקר על אדם במטרה לפגוע בו.
אם כך – ההבחנה היסודית בין לשון הרע לבין הוצאת דיבה היא באמיתות הדברים עצמם, וודאי שישנן עוד דקויות במשפט העברי, אולם זוהי העיקרית, והבחנה זו מצאה לה מקום גם בשיטת המשפט הישראלית, על אף שהמונח דיבה לא מוזכר בה.
מה המשמעות בין הוצאת דיבה לבין לשון הרע במשפט הישראלי?
על אף שההפרדה המושגית הזו לא נעשית באופן פורמלי בחוק איסור לשון הרע, ישנו שורש להבחנה המשמעותית הזו בהגנה שמעניק החוק למפרסם דברי אמת. לפי סעיף 14 לחוק, במידה ופורסמו דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי, נוצרה עילת הגנה מפני תביעה.
דרישת האינטרס הציבורי
אם זאת, כפי שניתן לראות, האימוץ של ההפרדה הוא לא מלא, שכן מלבד היותו של הביטוי אמת קמה לה דרישה נוספת והיא דרישת האינטרס הציבורי. על אף שלמראית עין ניתן לראות בקיומו של אינטרס ציבורי שולי, ישנו רציונל בסיסי שעומד מאחורי רעיון זה.
למה חשוב האינטרס הציבורי?
החברה מעוניינת להגן על חופש הביטוי כחלק מן הערכים הדמוקרטיים של החברה, הקידום של חופש הביטוי קשור גם לקידום של גילוי וחשיפת האמת. החברה מוכנה להגביל את חופש הביטוי במצב של פגיעה באנשים. כעת – ישנו קונפליקט שיש לפתור אותו.
הפתרון של הקונפליקט הזה הוא שככל שישנו אינטרס ציבורי בגילוי המידע, למשל בפרסום עיתונאי, קיומם של דברי האמת מקדמים את חופש הביטוי במדינה, והחברה מעוניינת להגן על הביטוי. לעומת זאת, במצב שבו אין לאף אחד עניין בגילוי דברי האמת האלו – נוצרה פגיעה משמעותית בחייו של אדם, גם אם מדובר באמת, מבלי סיבה טובה דיו להגן על הדברים.
לסיכום, ניתן לראות שישנה חשיבות להפרדה בין לשון הרע לבין הוצאת דיבה שכן ישנה הגנה לפרסום דברי אמת שיש אינטרס ציבורי בגילויים.
