תאונת דרכים בזמן או סביב השירות: מי מפצה ומתי, ואיך לא לפספס זכאות כפולה

במצבים של תאונות דרכים המערבות חיילים בשירות סדיר, קבע או מילואים, עולה שאלת האחריות הנזיקית. השאלה המרכזית העומדת בפני הנפגע היא לא רק מי יפצה אותו, אלא באיזה מסלול תביעה מוטב לתבוע, כדי למקסם את זכויותיו הכלכליות והרפואיות. המאמר הבא מפרט את ההבדלים בין המסלולים, ונוגע בבחירה בין תביעה נגד משרד הביטחון לבין תביעה אזרחית.

 

ההבחנה בין סוגי הרכבים ומסלולי התביעה

הצעד הראשון בבירור הזכויות הוא בדיקת סוג הרכב בו התרחשה התאונה. החוק מבדיל באופן ברור בין תאונה בה מעורב רכב צבאי בלבד לבין תאונה המערבת רכב אזרחי. כאשר חייל נפגע בתאונת דרכים ברכב צבאי, בין אם כנהג ובין אם כנוסע, לרוב פתוחה בפניו הדרך לתבוע אך ורק את קצין התגמולים במשרד הביטחון מכוח חוק הנכים. 

במקרה זה, החוק מציב רף כניסה נוקשה המחייב הוכחה כי נותרה לחייל נכות צמיתה בשיעור של לפחות 10% וכן הוכחה לאחריותו או אשמתו של נהג הרכב הפוגע. לעומת זאת, כאשר התאונה מערבת רכב אזרחי, הנפגע יכול לבחור בין תביעה נגד משרד הביטחון לבין תביעה נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

זכות הבחירה והשלכותיה הכלכליות

במקרים בהם החייל נפגע ברכב אזרחי, למשל בדרך לבסיס או בחזרה ממנו, הבחירה במסלול הנכון היא קריטית. בתביעה מול חברת הביטוח האזרחית, הפיצוי ניתן לרוב בתשלום חד פעמי ומבוסס על "אחריות מוחלטת", כלומר אין צורך להוכיח מי אשם בתאונה. יתרה מכך, בתביעה אזרחית ניתן לקבל פיצוי בגין "כאב וסבל" גם אם לא נותרה נכות צמיתה כלל, בעוד שמשרד הביטחון מפצה רק בגין נכות מוכחת. 

מנגד, המסלול של משרד הביטחון מעניק זכויות שיקומיות נרחבות וקצבה חודשית לנכויות גבוהות, דבר שעשוי להיות משתלם יותר בטווח הארוך במקרים של פציעות קשות ומורכבות. טרם קבלת ההחלטה, מומלץ להיוועץ עם עורך דין תביעות משרד הביטחון כדי לבצע תחשיב נזק ולהעריך איזה מסלול יניב את הפיצוי המקסימלי בנסיבות העניין.

 

מעמדם הייחודי של אנשי הקבע

עבור משרתי הקבע, המצב המשפטי השתנה משמעותית בעקבות תיקון 29 לחוק הנכים. כיום, אנשי קבע שנפגעו בתאונת דרכים שאינה מוגדרת כ"חבלת שירות" (כגון פעילות מבצעית או אימון), מופנים במקרים רבים להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי כנפגעי תאונת עבודה, ולא למשרד הביטחון. 

במצב זה, איש הקבע יכול להגיש תביעה לביטוח הלאומי ולקבל דמי פגיעה וקצבת נכות, ובמקביל להגיש תביעה נגד חברת הביטוח האזרחית. זהו מצב ייחודי המאפשר מעין "כפל תביעות". עם זאת, חשוב לציין כי הסכומים שמתקבלים מהביטוח הלאומי יקוזזו מסכום הפיצוי שתשלם חברת הביטוח, כך שהנפגע יקבל את ההפרש בלבד אם הנזק הכולל עולה על תגמולי הביטוח הלאומי.

 

תאונות בזמן חופשה מהצבא

סוגיה נוספת נוגעת לתאונות המתרחשות בזמן חופשה. חייל בשירות חובה שנפגע בתאונת דרכים ברכב אזרחי בזמן חופשה רשאי לבחור בין תביעה למשרד הביטחון לבין תביעה אזרחית, אך תביעה למשרד הביטחון תתאפשר רק אם נותרה לו נכות צמיתה של 20% ומעלה. 

לעומת זאת, אנשי מילואים ואנשי קבע שנפגעו בתאונת דרכים אזרחית בזמן חופשה אינם זכאים לתבוע את משרד הביטחון כלל, ועומדת בפניהם האפשרות לתבוע אך ורק את חברת הביטוח האזרחית.

 

הימנעות מטעויות ומיצוי זכויות

ההחלטה באיזה מסלול לבחור היא בלתי הפיכה בחלק מהמקרים. מי שבחר לתבוע את משרד הביטחון ונדחה, או לחלופין בחר בתביעה אזרחית וסיים אותה בפשרה, לא יוכל תמיד לשוב ולתבוע במסלול השני בגין אותה נכות. השיקולים צריכים לכלול את חומרת הפציעה, הסיכוי להחמרה עתידית במצב הרפואי, והצורך בשיקום ארוך טווח מול הצורך בפיצוי כספי מיידי. ניהול ההליך דורש הבנה מעמיקה של החוקים המצטלבים, ולכן בחינה מדוקדקת של נסיבות התאונה והסטטוס הצבאי של הנפגע היא תנאי הכרחי למיצוי מלא של הזכויות המגיעות לנפגע.